הכותרת נראית מעט הזויה – לחלק נכסי מקרקעין בין שותפים בשר ודם ללא קנאה ? אצלנו ? בישראל ?
התשובה היא מידית וברורה: כן. אפשר לחלק רכוש בעל ערך גבוה (ולא רק נדל"ן) ללא קנאה ; ויותר מכך כל אחד מהבעלים יקבל יותר ממה שחשב שמגיע לו.
סיפר המעשה מתחיל בחלוקת "עוגה" המסמלת כול דבר בעל ערך. במקרה של שני שותפים בבעלות על ה"עוגה" הציעה תורת החלוקה ללא קנאה את הפתרון : "הראשון חותך והשני בוחר". כלומר , הראשון יחתוך את העוגה לשני חלקים שווי ערך בעיניו באופן שיהיה אדיש לקבלת כל אחד מהם ואילו השני יבחר את החלק שבעיניו "שווה" יותר או שווה להמחצית המגיעה לו. הבעיה לא נפתרה הואיל בעיה חדשה נוצרה והיא שכולם רוצים ל"בחור" ולא ל"חתוך" כי ל"בוחר" יש עוד הזדמנות ; והנה חזרנו לנקודת ההתחלה.
המודל החדש שפותח ע"י שמאי המקרקעין הוותיק אחיקם ביתן מאפשר לכל השותפים ל"בחור" לפי העדפותיהם האישיות את כלל הנכסים העומדים לחלוקה וההקצאה תעשה ע"י אלגוריתם "חכם".
כאשר מדובר בדירות ברור שלכל אחד מהשותפים העדפות ייחודיות משלו. האחד מעדיף דירה גדולה בקומה גבוהה, האחר מעדיף דירה קטנה בקומה נמוכה, השלישי מעדיף דירת גג והרביעי דירת גן וכך הלאה.
המערכת הממוחשבת שהוקמה למטרה זו מביאה בחשבון את כל העדפות השונות של כל אחד מהבעלים ומשתדלת לענות עליהן או לפחות לספק את העדפה במקום השני.
מכל האמור מתקבל כי חילוקי הדעות שהם לכאורה דבר שלילי הופכות ע"י המערכת ליתרון כספי המשמש לסילוק הקנאה ההדדית בין השותפים ולחלוקה חוזרת של היתרה לכל השותפים לפי חלקם היחסי.
השיטה הקיימת כיום של חלוקה לפי הגרלה (על כל סוגיה) הינה שיטה המביאה ברוב רובם של המקרים לקנאה הדדית (במיוחד לאלו שיצאו לבחור אחרונים בהגרלה) ובדרך כלל לקבל נכסים לא רצויים, בדרך כלל בערך שומה גבוה (שלפיהם קקבעים תשלומי האיזון) מההערכה העצמית.
לסיכום, המערכת הממוחשבת "יודעת" להקצות כל נכס בעל ערך כלכלי גבוה כמו דירות באופן שמביא בחשבון את העדפתיו האישיות של כל שותף, הופכת את חילוקי הדעות לערך כספי החוזר לשותפים לסילוק הקנאה מחד ולחלוקה מחודשת מאידך.
נשמע כמו ימות המשיח ? אכן כן. לפחות בנושא חלוקת זכויות בעסקאות קומבינציה, קבוצות רכישה, ירושה – קיים פתרון להמשך חיים משותפים ללא קנאה הדדית וקבלת מלוא התמורה המבוקשת.